פסק-דין בתיק תא"ח 40649-02-13

1.         בפני תובענה לפינוי מושכר שהוגשה על פי פרק ט"ז4 (תיקון תשס"ט) לתקסד"א.

2.         על פי מצוות מחוקק המשנה (ראה: תקנה 215יב(א) המחילה את תקנה 214ט"ז(ב) על תובענה לפינוי מושכר), פסק דין זה יהיה מנומק באופן תמציתי.

3.         התובעים טוענים בכתב תביעתם כי התובעת 1 הינה בעלת זכויות החכירה במחסן בגודל של 170 מ"ר, צריף בגודל 60 מ"ר וחצר הסמוכה למבנים הנ"ל במושב ברקת. התובעת נתנה יפוי כוח לפעול בעניין הנכס לשני ילדיה, התובעים 2 ו- 3.

            ביום 01.06.10 נחתם הסכם שכירות בין התובע 2 לבין הנתבע לפיו יושכר לנתבע הצריף בדמי שכירות בסך של 750 ש"ח לחודש לתקופה של שנה עם אופציה לחמש שנים נוספות וביום 24.07.10 נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובע 3 לבין הנתבע לפיו יושכר לנתבע המחסן בדמי שכירות בסך 2,400 ש"ח לחודש לתקופה של חמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות.

            לטענת התובעים, בהתאם לשני הסכמי השכירות, הנתבע אמור היה לשלם עבור הנכס דמי שכירות בסך כולל של 3,150 ש"ח וכן תשלומים שוטפים: ארנונה, מים וחשמל. כמו כן, אסור היה לנתבע לשנות את הנכס מבלי לקבל מראש את הסכמת התובעים.

            התובעים טוענים, כי הנתבע משלם להם תשלומי שכר דירה חלקיים, הפסיק לשלם את תשלומי המים, הארנונה והחשמל ובנה בנכס סככה של כ - 40 מ"ר ושילוט ללא הסכמתם.

            מכאן טענתם שהנתבע הפר את שני הסכמי השכירות הפרה יסודית ויש להורות על פינויו מהנכס.

4.         הנתבע התגונן מפני התובענה. לכתב ההגנה ותצהיר עדותו הראשית צרף הנתבע את צילומי השיקים בגין שכר הדירה שהעביר לטענתו לתובעים ואישורי הרשויות על תשלומי מים, חשמל וארנונה.

5.         הואיל והנסיונות להביא הצדדים להסדר לא צלחו לפיכך לא היה מנוס משמיעת התיק לגופו. בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתאריכים 07.03.13 ו- 15.07.13 העידו התובע 3 (בישיבת יום 03.07.13) והנתבע (בישיבת יום 15.07.13). בתום העדויות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה (בישיבת יום 15.07.13).

6.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם ונספחיהם, בעדויות התובע 3 והנתבע ובסיכומי הפרקליטים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה והשכנוע לגבי תביעתם והיא נדחית, כפי שיבואר, בתמצית, להלן.

7.         ראשית, אציין כי הן התובעת 1 והן התובע 2 לא הגישו תצהירי עדויות ראשיות במצורף לכתב התביעה ועדויותיהם לא נשמעו. במועד חתימת ההסכם הראשון, ביום 01.06.10, נכחו רק התובע 2 והנתבע.

            ההסכם נחתם בנוכחות שניהם בלבד. יפוי הכוח מהתובעת 1 לתובעים 2 ו-3 לא הוצג. התביעה לא השכילה להביא לעדות את התובעים 1 ו-2, ולמצער את התובע 2, שעדויותיהם היו רלוונטיות וחשובות בנדון דידן וההלכה בדבר המנעות מהבאת עדים ידועה ופועלת לרעת התביעה במקרה זה.

8.         שני הסכמי השכירות נחתמו, הן עם חברת טור אבן, חברה לבניין ושיפוצים בע"מ, והן עם הנתבע. אין חולק כי הנתבע מפעיל את עסקו באמצעות החברה האמורה. התביעה כשלה גם בכך שלא צרפה כנתבעת את החברה, שהיא מפעילת העסק במושכר וחתומה על הסכמי השכירות.

            מקבלת אנוכי כמהימנה טענת הנתבע כי הסכם השכירות השני (מיום 24.07.10) כולל את הסכם השכירות הראשון ולאחר דין ודברים הוסכם בין הצדדים בחודש ספטמבר 2011 כי דמי השכירות בגין כל הנכס (הצריף, המחסן והחצר) יועמדו על סך חודשי של 2,750 ש"ח, המשולם על ידי הנתבע.

            אני דוחה את טענת התובעים כי דמי השכירות בגין הנכס כולו עומדים על סך של 3,150 ש"ח ומקבלת טענת הנתבע כי דמי השכירות עומדים על סך של 2,750 ש"ח וכי הטענה בדבר תשלום שכר דירה חלקי על ידי הנתבע לא הוכחה על ידי התובעים, שלא התמודדו עם צילומי השיקים בגין שכר הדירה שצרף הנתבע לתצהירו.

9.         הנתבע הציג ראיות לפיהן חובותיו לרשויות בגין חשמל, מים וארנונה הוסדרו. התביעה לא הציגה ראיות אחרות ולפיכך גם מרכיב זה של התביעה לא הוכח.

10.        נותנת אנוכי אמון בגרסת הנתבע לפיה הקמת סככת האיסכורית ביציאה מהמחסן למניעת חדירת מי גשמים והקמת השילוט בכניסה לנכס המושכר הוקמו בסמוך לתחילת מועד השכירות בשנת 2010 והיו מקובלות על התובעים ורק משהסתכסכו הצדדים לאחרונה והתובעים חפצים בסילוקו של הנתבע מהמושכר החלו לעלות טענות מצידם בנדון דא, הגם שאלו הוקמו בידיעתם וללא מחאתם עוד בשנת 2010, למעלה משנתיים קודם הגשת התובענה דנן.

11.        לאור כל האמור והמפורט לעיל, התביעה נדחית.

12.        התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,250 ש"ח. היה והסכום האמור לא ישולם תוך 30 ימים מהיום יהיה הנתבע רשאי לקזזו מדמי השכירות שהוא משלם לתובעים בשיעור של דמי שכירות בגין שלושה חודשי שכירות.